ספר ירום

  1. עכשיו אני, ירום, כותב כמה מילים כדי לציית לציווי אבי אנוס, כדי שהגנאלוגיה שלנו תישמר. 2. מכיוון שהלוחות האלה קטנים, ומכיוון שהדברים נכתבו לטובת קרובינו הלמניטים, זה דורש ממני לכתוב קצת. אבל אני לא אכתוב על הנבואות או ההתגלויות שלי. אכן, מה עוד יכולתי לכתוב ממה שאבותיי כתבו; האם לא חשפו את תוכנית הישועה? אני אומר: כן, ואני מרוצה מזה.
  2. זה דורש הרבה מאמץ כדי לעזור לאנשים האלה — בגלל הלב הקשוח שלהם, האוזניים החירלות, המוחות העיוורים והצוואר הנוקשה שלהם. ובכל זאת, אלוהים רחום מאוד כלפיהם ועדיין לא הסיר אותם מהארץ. 4. רבים מאיתנו חווים הרבה גילויים, כי לא כולם עקשנים. כל מי שאינו עקשן ויש לו אמונה, יש לו חברות עם רוח הקודש, שמגלה דברים לפי אמונת האנושות.
  3. כעת עברו 200 שנה, והנפיים התחזקו בארץ. הם שמו דגש רב על שמירת תורת משה ויום השבת קדושים לאדון, ולא התייחסו או דיברו על דברי אלוהים בגס או בזלזול. חוקי הארץ היו מחמירים מאוד. 6. והם התפשטו על רוב הארץ, וגם על הלמנים, שהיו רבים בהרבה מהנפיים. הם אהבו רצח והיו שותים דם חיות.
  4. הם תקפו אותנו, הניפיים, פעמים רבות בקרב. אבל מלכינו ומנהיגינו היו נאמנים לאדון ולימדו את העם את דרכי ה’. לכן הצלחנו להתנגד ללמאניסטים והסרנו אותם מאדמותינו, התחלנו לבצר את ערינו ולהגן על כל האדמות שירשנו. 8. גדלנו מאוד במספרים והתפזרנו ברחבי הארץ והפכנו לעשירים מאוד בזהב, כסף וחפצים יקרי ערך; בעבודות עץ מעודנות, מבנים ומכשירים חכמים; בברזל, נחושת, פליז ופלדה; ייצרנו כל מיני כלים לעיבוד האדמה ונשק — חיצים חדים ומחודדים, קשתות, חניתות קלות וחניתות כבדות — והתכוננו למלחמה. 9. מכיוון שהיינו מוכנים להילחם בלמניסטים, הם לא הצליחו נגדנו. אך אזהרתו של ה’ לאבותינו אומתה, שאמרה: ככל שתשמרו את מצוותיי, תשגשגו בארץ.
  5. נביאי ה’ הזהירו בתוקף את הנפיתים לפי דבר אלוהים, שאם לא יקיימו את המצוות אלא יפלו לעבירה, יוסרו מהארץ. 11. לכן, הנביאים, הכהנים והמורים לימדו ללא הפסקה, תוך שהם קוראים בסבלנות לעם להיות חרוצים. הם לימדו את תורת משה ואת מטרתה, ושכנעו אותם לצפות את המשיח ולהאמין בו שיבוא כאילו כבר הגיע. כך לימדו אותם. 12. על ידי לימוד זה לחדור את ליבם עם הדבר ודחיפה מתמדת להתחרט, הם מנעו מהם להיהרס.
  6. עכשיו עברו 238 שנים — ומלחמות, סכסוכים ולחימות אלימות התרחשו לעיתים קרובות. 14. ואני, ג’ארום, לא כותב יותר כי הלוחות מוגבלים למדי. אבל, עמי, אתם יכולים ללכת לצלחות האחרות של נפי. רשומות מלחמותינו חרוטות שם, לפי מה שהמלכים כתבו או גרמו להיכתב. 15. עכשיו אעביר את הצלחות הללו לטיפול בני אומני כדי שיוכלו להישמר לפי מצוות אבותיי.