אז לימדתי את האחים שלי את הדברים האלה. קראתי להם גם מהלוחות הברונזילים, כדי שיוכלו ללמוד מה עשה ה’ בארץ אחרת בקרב אנשים לשעבר. קראתי להם הרבה דברים מספרי משה. אך כדי לשכנע אותם במלואם להאמין באדון גואלתם, קראתי להם את מה שכתב הנביא ישעיהו. יישמתי את כל הכתובים עלינו, כדי לחנך ולהועיל לנו. לכן אמרתי להם: הקשיבו לדברי הנביא, אתם שארית בית ישראל, ענף שנקטע. הקשיבו לדברי הנביא שנכתבו לכל בית ישראל והחלו אותם על עצמכם, כדי שתוכלו לקבל תקווה כמו גם קרוביכם הישראלים שנפרדתם מהם.
זה מה שכתב הנביא: שמעו והלכו בעקבותיהם, בית יעקב, הנקראים בשם ישראל ועברו במי יהודה (או במי הטבילה), המעידים בשם ה’ ומתייחסים לאל ישראל; אך המעידים בשקר ולעולם לא בצדק. למרות זאת, הם קוראים לעצמם חלק מהעיר הקדושה, מבלי לציית לאלוהי ישראל, שהוא אדון הצבאות; אכן, אדון הצבאות הוא שמו. דע זאת, הכרזתי על אירועים קודמים מההתחלה; והם נקבעו על ידי דבריי, ואני גרמתי להם לקרות. גרמתי להם בדיוק כפי שציינתי. ועשיתי את זה כי ידעתי שאתה עקשן, ואתה מסרב לכופף את הצוואר או הראש הקשה שלך כמו פליז. הזהרתי אותך, אפילו מההתחלה; לפני שזה קרה, הזהרתי אותך. חשפתי אותם כי ציפיתי שתאמר: האליל שלי השיג זאת, האיקונה הדתית שלי והפסל הזהב שלי השיגו זאת. שמעת וראית את כל זה, ולא תודה בזה? ועכשיו גיליתי לך דברים חדשים, אפילו דברים נסתרים, ותטען שאתה כבר יודע אותם? הם נחשפים עכשיו, ולא מההתחלה; ואתה לומד את זה עכשיו ולא קודם. אני אומר לך עכשיו כדי למנוע ממך לומר: כבר ידעתי על זה. אבל אתה לא תשמע, לא תבין, כי אתה מסרב להקשיב. תמיד ידעתי שאתה ערמומי וחסר חוק מאז לידתך. ובכל זאת, למען שמי אדחה את הענישה שלך, וכדי להראות שאני רחמן לא אקטע אותך. אבל זכור, אני אשנה אותך דרך קשיים שתסבול. למען המוניטין שלי — כן, כדי להוכיח שאני אמין — אני עושה את הדברים האלה. האם עליי להיות מוכן לתת לשמי להיות מושפל? אני לא אתן לאנשים לעבוד אחר.
הקשיבו לי, צאצאי יעקב וישראל כפי שקראתי לכם, כי אני: אני הראשון, ואני גם האחרון. ידי גם הניחה את יסודות הארץ, וכוחי שומר על השמים המאורגנים. קבעתי הכל והבריאה מצייתת לי כל הזמן. כולכם, התאספו והאזינו לזה: מי מכם גילה לכם את הדברים האלה? ה’ אהב את יעקב; כן, הוא ימלא את הבטחותיו שחשף בנבואה. והוא יעשה כרצונו עם בבל, והוא גם יתמודד עם הכלדאים. כמו כן, אומר ה’, אני, ה’, אכן, דיברתי; קראתי לנביא שלי להכריז; הבאתי אותו, והוא יצליח במשימתו.
התקרב אליי ושמע זאת. מההתחלה לא דיברתי בסתר; מהרגע שמשהו התקיים, הייתי שם. (כעת ה’ אלוהים שלח אותי, מעניק ברוחו.) ה’ גואלך, קדוש ישראל אומר: אני ה’ אלוהיך, מלמד אתכם לטובתכם. מדריך אותך בדרך שאתה צריך ללכת בה. הלוואי שתצייתי למצוות שלי! אז השלום שלך היה כמו נהר והשגשוג שלך היה בלתי מופרע כמו גלי הים. הצאצאים שלך יהיו רבים כמו החול, וצאצאיהם יהיו רבים כמו גרגרי החול. שמם לעולם לא ייחתך או ייגמר לפניי.
לך מבבל, ברח מכלדאה; צעק זאת בקול, הכרז על כך, שלח את המסר הזה לקצות הארץ! אמו: ה’ גאל את עבדו יעקב! הם מעולם לא צמאו; הוא הוביל אותם דרך המדבריות, הוא גרם למים לזרום מהסלע עבורם; הוא שבר את הסלע והמים פרצו החוצה. ולמרות כל זאת ודברים גדולים אף יותר, ה’ אומר: אין שלום לרשעים.
הקשיבו, ישראל המפוזרת, שחולקה והתפזרה בגלל כהניכם המושחתים. הקשיבו, אתם הרחוקים: ה’ מינה אותי לפני שנולדתי; הוא נתן לי שם כשהייתי ברחם אמי. הוא הפך את פי לחרב חדה; הוא הסתיר אותי בצל ידו ויצר לי חץ מלוטש, החביא אותי באשפתו. והוא אמר לי: אתה עבדי ישראל שאני מתפאר בו. ואז אמרתי: חשבתי שעבדתי ללא הצלחה, השתמשתי בכוח שלי כדי להפיק רק נשימה ריקה. אבל ה’ הוא השופט בכך.
ועכשיו ה’ החליט — אשר יצר אותי ברחם להיות עבדו כדי להביא את יעקב אליו בחזרה, כדי שישראל תתחדש, וכיבד אותי בעיניו, אלוהי נתן לי כוח. והוא אמר: האם לא מספיק שתהיה עבדי שאני משתמש בו כדי להקים את שבטי יעקב ולשקם את שורדי ישראל? אז אעשה אותך גם אור לגויים, כדי שישועתי תגיע עד קצות הארץ. כך אמר ה’, גואל ישראל, קדושו, לשנואים, לאומות השנואות, לעבדי השליטים: מלכים יראו ויעמדו, נסיכים ואצילים יפלו לפניכם לכבד את ה’ הנאמן, קדוש ישראל. אמר ה׳: בשעת חסד עניתי לך גם אם היית באיי הים, וביום ישועה עזרתי לך. ואשמור על עמי ועדיין אראה את רצוני דרכם, להשיב את הברית שלי עם שארית על הארץ, והם יירשו את זכותי המחודשת ללידה כעם הנבחר, אומר לאסירים: לכו חופשי; ולאלה שבחושך: פנו אל האור. הם יאכילו לאורך הדרכים, ובכל מקום גבוה אני אוכל אותם. הם לא יהיו רעבים או צמאים, רוחות חמות והשמש לא ידכאו אותם; כי מי שאוהב אותם יוביל אותם. הוא ידריך אותם למעיינות מים. אני אעשה את מקדשי לדרך לשמים והדרכים ממנו יתרוממו. אז, הו בית ישראל, הביט! הם מגיעים מרחוק, באופן מדהים, מהצפון ומהמערב, ואלה מהמזרח הרחוק.
שמים יזעקו וישמחו על הארץ, כי המפוזרים חוזרים; ויתחילו לצעוק על ההרים, כי ה’ הביא נחמה לעמו וחיבק באהבה את עמו הסובל. אך ציון אומר: ה’ נטש אותי, אדוני שכח אותי — אך הוא יראה שלא. האם אישה יכולה לשכוח את התינוק שלה, או לנטוש את התינוק שלה? גם אם תשכח, לעולם לא אשכח אותך, בית ישראל. תראה, יש לי חתכים בכפות ידיי כדי לזכור אותך; עריך נשמרות על ידי כל הזמן. ילדיך יחזרו במהירות, אלה שתקפו ותקפו אותך יברחו ממך.
תסתכל למעלה וסביבך ותראה: המפוזרים מתאספים, חוזרים אליך! כפי שאני בטוח, אומר ה’, תחבק אותם כמו שרשראות סביב צווארך, רצוי לך כמו כלה מתחתנת. לגבי ההריסות והמקומות השוממים שלך, והאדמות שנחרבו, הן משוחזרות ובקרוב יתמלאו במתיישבים. בעוד אלה שנלחמו בך יגורשו ממך. הילדים שחשבת שאבדו עדיין יגידו לך: המקום עמוס מדי בשבילי, תן לי מקום אחר להתיישב בו. ותגיד לעצמך: מי ילד לי את הילדים האלה? כשחשבתי שנשארתי עקרה ואבלה, מגורשת ושנואה, מי גידל את הילדים האלה בשבילי? הייתי לבד; איפה היו הילדים האלה?
ה’ אלוהים מכריז: ארים את ידי אל הגויים וארים את דגלי כדי להזמין אנשים להתאסף. והם יביאו את בניך בזרועותיהם, ואת בנותיך יישאו על כתפיהן. ומלכים ידאגו לילדיך, והמלכות שלהם ישמשו כאחיות. הם יכופפו בפניך, עם הפנים לקרקע, וינקו את האבק מרגליך; ותדעו שאני ה’, כי מי שיבטח בי לא יתבייש. האם ניתן לשבור את השרשראות שהוטלו על ידי החזקים או לשחרר את העבדים? ובכל זאת ה’ מכריז: גם הסובלים בעבדות נוראית ישוחררו, וכל השלשלאות הקשורות על האנושות יישברו. כי אני אלחם בשבילך, ואשחרר את ילדיך. אני אגרום לעריצים לאכול את בשרם; הם יהיו שיכורים מדם שלהם כאילו זה יין. וכולם יבינו שאני, האדון, מושיעכם וגואלכם, האדיר של יעקב.
