ספר זה מוקדש למשיח אשר יביא שלום.
אלו אשר עמלו — גם בימי קדם וגם בימים מאוחרים יותר — כדי להנגיש לכם את המילים הללו, עשו זאת מתוך מסירות אליו.

שנית, ספר זה מוקדש, כפי שניבא יחזקאל, ל״כל בית ישראל״ — הן לשאריות המפוזרות והן לענפים הנאספים — כעדות לכך שיהוה לא שכח את בריתותיו עם אברהם, יצחק ויעקב. רוח חייו נושבת עתה על כל שארית ישראל, להשיב חיים ולכנס את ישראל הנפוץ הביתה.

ולבסוף, ספר זה מוקדש במיוחד ליהודים, העם היהודי:

וכאשר דבריי ייצאו ויישמעו, יאמרו רבים מן הגויים: תנ״ך, תנ״ך, יש לנו תנ״ך, ואין צורך בתנ״ך נוסף. אך כה אמר אדוני יהוה: הוי כסילים, יהיה להם תנ״ך והוא יֵצֵא מן היהודים, עַם בריתי הקדום. ומהי תודת הגויים ליהודים על התנ״ך שהם מקבלים מהם? כן, מה כוונת הגויים? האם יזכרו את התלאות, ואת העמל, ואת הכאבים של היהודים? ואת שקידתם לפניי להביא ישועה לגויים? הו גויים, האם זכרתם את היהודים, עם בריתי הקדום?

אנחנו זוכרים, ומודים לאותו עם ברית קדום — היהודים — אשר סבל והקריב כה רבות כדי לשמר אור ואמת לעולם.