הספר השני של נפי

פרק עשר

  1. הצו על בבל, שהראה ישעיהו בן אמוז.
  2. הרם דגל על ההר הגבוה, צעק אליהם, קרא להם להיכנס לשערי המלוכה. 3. פקדתי על אלה שהכנתי לקרב, ואספתי לוחמים לבצע את משפטי, אלה ששמחים בניצחוני. 4. הקשיבו לרעש על ההרים, כמו המון גדול שמתכונן ומתאסף יחד, כי האדון הכל-יכול מגייס צבא למלחמה. 5. הם באים מארצות רחוקות, מקצה השמים — האדון ונשק זעמו — כדי להשמיד את כל הארץ.
  3. התחילו ליילל, כי יום ה’ מגיע; הוא יבוא כמו חורבן מאלוהים הכל-יכול. 7. כולם יתעלפו, הלב של כולם ישקע, 8. והם יישברו על ידי אימה. כאב ופחד יתפסו אותם, הם יתפתלו כמו אישה בלידה, מביטים באימה בפנים המופתעות זה של זה. 9. ראה, יום ה’ מגיע, אכזרי, זועם, ומלא זעם עז, כדי להפוך את הארץ לשוממה ולהשמיד את החוטאים שכובשים אותה. 10. כי הכוכבים מעל וקבוצות הכוכבים לא ייראו; השמש העולה תכהה, והירח לא יאפשר לאורה לזרוח. 11. אעניש את העולם על הרוע שלו ואת הרעים על עוויותיהם. אסיים את יהירותם של הגאים ואפיל את אכזריותם של חסרי רחמים. 12. שורדים יהיו מעודנים יותר מזהב טהור, ויהיה קשה יותר למצוא אנשים מאשר הזהב של אופיר. 13. לכן ארעיד את השמים, והארץ תרעד בעוצמה בתגובה לזעם אדון הצבאות באותו יום. 14. ואז, כמו איילים או כבשים בר, כולם ינסו להתאסף עם חברים ולברוח למקום בטוח. 15. מי שייתפס יקרע לגזרים, אנשים יישחטו. 16. תינוקותיהם יישברו לחתיכות בזמן שהם צופים, בתיהם יישדדו ונשותיהם ייפגעו. 17. אביא את המדים נגדם, שאינם מעריכים כסף וזהב. 18. הנשק שלהם יטבח בצעירים, ולא יהיה להם רחמים על תינוקות; הם לא יחוסו על הילדים.
  4. אז בבל, תכשיט הממלכות, גאוות ושמחת הבבלים, תושמד על ידי אלוהים כמו סדום ועמורה. 20. היא לעולם לא תיאוכלס או תחיה מדור לדור, נוודים לא יקימים שם אוהל, ורועים לא ינוחו שם את העדרים שלהם. 21. במקום זאת, חיות מדבר פראיות יתיישבו, תנים ייכנסו לבתיהם הנטושים, ינשופים יחיו שם, ועזים בר יקפצו מסביב. 22. צבועים ותנים יסתובבו בתוך חומותיה הנטושות. הזמן שלה קרוב, וימיה לא ימשיכו. אני אשמיד אותה במהירות. אכן, אהיה רחום לעמי, אך הרשעים ימותו.
  5. ה’ ירחם על יעקב, ויבחר שוב בישראל ויחזיר אותם לארצם. זרים יצטרפו ויכללו את בית יעקב. 2. אומות יחזירו אותם לארצם מקצות הארץ, והם יחזרו לארצות ההבטחה שלהם. בית ישראל יאפשר להם להיות עבדי ה’ ומשרחותיו; וישראל תהיה שובים במקום שבויים, אדונים ללא אדונים. 3. ביום ההוא ייתן לך ה’ מנוחה מצערך וצערך, מהימים הקשים שעברת,
  6. תגיד את הפתגם הזה למלך בבל: איך נעלם המאסטר, ואיך הסתיים הדיכוי? 5. ה’ שבר את מטה הרשעים, שרביט המלך, 6. נהג להתעלל בזעם עם מכות מתמשכות, ובזעם כבש אומות בתוקפנותו; עכשיו הוא נרדף, ואף אחד לא עוצר את זה. 7. כל הארץ במנוחה ובשלום; הם מתחילים לשיר. 8. אפילו היוניפרים והארזים של לבנון מתגאים בנפילתך, ואומרים: עכשיו כשנפלתם לאדמה, איש לא יבוא לקטוע אותנו! 9. המתים בגיהנום מצפים להגעתך. הנפטרים מצפים לברך אותך. מנהיגים ומלכים לשעבר קמים מכסאותיהם בציפייה שתצטרף אליהם בגיהנום. 10. כולם יגידו לך: אתה חלש עכשיו כמונו; אתה אחד מאיתנו. 11. כל הדרו שלך נפל לקבר, יחד עם רעש הנבלים שלך; תולעים ותולעים מכסים אותך עכשיו.
  7. איך נפלת מהשמיים, הו לוציפר, בן הבוקר! הושלך לאדמה, אתה שהרסת פעם אומות שלמות! 13. אמרת בלבך: אני אעלה לגן עדן; אשב על כס מעל כוכבי אלוהים; אעלה על הר הקהל, בשמים הצפוניים; 14. אטפס מעל העננים הגבוהים ביותר; אני אעשה את עצמי כמו העליון! 15. אבל הובאת לגיהנום, לבור העמוק ביותר. 16. אלה שמבחינים בך מביטים בך, מהרהרים בגורלך. הם שואלים: האם זה האיש שזעזע את הארץ, ששלט בממלכות, 17. והפך את העולם למדבר, והפיל את עריו ולא נתן לאסירי שלו לחזור הביתה?
  8. כל מלכי האומות שוכבים במדינה, כל אחד קבור בקברו. 19. אבל נשארת על הקרקע כמו ענף נדחה; גופתך שלא נקברה נרקבת עכשיו על הקרקע, נדקרה בחרב. 20. לא התאבלת או נקברת כי הרסת את אדמתך והרגת את עמך. תן לילדי עמך הרעים לעולם לא לזכור את שמך. 21. הכינו מקום לטבוח בו את ילדיכם על החטאים שעשיתם, הם לעולם לא יקומו לרשת אדמה או לשלוט שוב בעיר. 22. אמנוע זאת, אומר אדון הצבאות, אשמח את שמה של בבל ואת כל שורדיה או צאצאיה, מכריז האדון. 23. אהפוך אותה לביצה נטושה, ואעשה את חורבנה לחלוטין, אומר אדון הצבאות.
  9. אדון הצבאות הבטיח, ואמר: כפי שתכננתי, זה יקרה; ומטרותיי ישלטו באירועים. 25. אני אנצח את האשורי בארצי, ועל הריי ארדמוס אותו. אז השרשראות שלו יוסרו מעמי, ועולו יוסר מכתפיהם. 26. זו התוכנית שלי שנקבעה לכל הארץ, וזו ידי המושטת על כל האומות. 27. כי לאדון הצבאות יש תוכנית, ומי יכול לסכל אותה? מי מסוגל להילחם בידו?
  10. 28 בשנה שבה מת המלך אחז קיבלתי את הנבואה הזו מה’:
  11. אתם הפלשתים לא צריכים לשמוח על המקל שפגע בכם כשהוא נשבר, כי משורש הנחש הזה ייצא נחש, נחש ארסי ומזנק. 30. והעניים ביותר יואכלו, והנזקקים ינוחו בשלום. ואני אהרוג את השורש שלך ברעב, אהרוג את כל הניצולים שלך. 31. יללו בשערכם; יללו בעירכם; המיססו את כל הפלשתים, כי ענן עשן מגיע מצפון נגדכם בזמן שנקבע. 32. מה המסר לכל האומות? שציון הוקם ושם עמו ימצא ביטחון.