בכיתי לעיתים קרובות לאדון אלוהי בתפילה בגלל זעם אחי, 2. אבל הכעס שלהם כלפיי גדל עד כדי כך שניסו להרוג אותי. 3. אכן, הם התלוננו עליי ואמרו: אחינו הצעיר מתכנן לשלוט בנו — סבלנו ממנו כל כך הרבה. לכן בואו נהרוג אותו עכשיו, כדי שלא נוטרד יותר ממה שהוא אומר. אנחנו מסרבים שהוא יהיה אחראי עלינו, כי זה שייך לנו, האחים הבוגרים, לשלוט בעם. 4. עכשיו אני לא כותב על הלוחות האלה את כל ההאשמות שלהם נגדי, אני פשוט אשאיר את זה עם שהם ניסו להרוג אותי.
אז הזהיר ה’ אותי ואת כל מי שרצה ללכת איתי, לעזוב אותם ולברוח אל המדבר. 6. לכן לקחתי את משפחתי, זורם ומשפחתו, אחי הבכור סם ומשפחתו, אחיי הצעירים יעקב ויוסף, אחיותיי וכל מי שמוכן ללכת איתי. אלה שהסכימו ללכת איתי היו האנשים שהאמינו באזהרות ובהתגלויות של אלוהים; כתוצאה מכך, הם הקשיבו למה שאמרתי. 7. לקחנו את האוהלים וכל מה שיכולנו ונסענו בטבע במשך ימים רבים. אחרי שנסענו ימים רבים, הקמנו את האוהלים שלנו. 8. אלה שליוו אותי רצו לקרוא למקום נפי, ולכן קראנו לו נפי 9. והם לקחו את החירות לקרוא לעצמם עם נפי. 10. שמנו לב היטב ללכת לפי משפטי ה’, תקנותיו ומצוותיו בכל דבר, לפי תורת משה. 11. ה’ היה איתנו ושגשגנו, זורעים זרעים וקוצרים בשפע. התחלנו לגדל עדרים, עדרים ובעלי חיים מכל סוג. 12. הבאתי גם את הרשומות החרוטות על לוחות הפליז, ואת הכדור או המצפן שהוכן לאבי שעליהם כתב האדון מסרים.
ואז התחלנו להשיג תוצאות טובות מאוד על הקרקע ומשפחותינו התרבו. 14. לקחתי את חרבו של לבאן ועשיתי עותקים רבים, כדי להגן על עצמנו מפני האנשים שנקראו כעת למניטים, מחשש שיתקפו ויהרגו אותנו, כי ידעתי שהם שונאים אותי, את ילדיי, ואת אלה שנקראו עמי. 15. לימדתי את עמי לבנות מבנים ולעבוד בכל סוגי העץ, ברזל, נחושת, פליז, פלדה, זהב, כסף ומתכות שימושיות, שהיו בשפע. 16. ובניתי מקדש, בניתי אותו כמו בית המקדש של שלמה, רק שהוא לא נבנה מאבן מגולפת דומה — כי לא היה לנו גישה לזה במקום החדש — אז זה לא היה העתק מדויק של בית המקדש של שלמה. אבל התכנון התיישב לפי מקדש שלמה, והיה לו את העבודה הטובה ביותר שלנו.
עודדתי את עמי להיות חרוץ ולעבוד בידיים. 18. הם רצו שאני אהיה המלך שלהם, אבל אני לא רציתי שיהיה להם מלך. למרות זאת, עשיתי עבורם כל שביכולתי. 19. מה שה’ חזה לגבי אחיי קרה כשאלוהים אמר שאהיה שליט ומורה. למעשה הייתי השליט והמורה שלהם, פועל לפי מצוות האדון, עד שניסו להרוג אותי. 20. כתוצאה מכך, מה שה’ אמר לי התגשם, ואמר: אם יסרבו להקשיב לדבריך, ינותקו מנוכחות אלוהים. והם למעשה נותקו מנוכחותו. 21. הוא הטיל עליהם קללה. זו הייתה קללה חמורה בגלל חטאם, כי הם הקשו את לבם כלפיו. הם היו בלתי מתפשרים, כמו צור. לכן, למרות שהיו טהורים, זוהרים ונעימים מאוד, אלוהים האדון הראה את פניהם האפלים כדי שלא יהיו מושכים לעמי. 22. ה’ אלוהים ציווה: אגרום להם — אלא אם יתחרטו על עוויותיהם — לדחות את עמכם. 23. וצאצאי כל מי שמצטרף לצאצאיו יקללו, כי הם יקבלו את אותה קללה. ה’ אמר זאת, וזה נעשה. 24. בגלל הקללה עליהם, הם הפכו לאנשים חסרי מטרה ומשמעות, עוסקים בהתנהגות שטותית וטיפשית, מלאי שובבות וערמומיות, צדים חיות טורפות בטבע. 25. ה’ אלוהים אמר לי: הם יכנו את צאצאיך כדי להזכיר לצאצאיך לזכור אותי. ובמידה שצאצאיכם לא יזכרו אותי ויקשיבו לדברי, הם יתקפו את עמכם, ויאיימו על חורבם המוחלט.
והסמכתי את יעקב ויוסף לכהנים ומורים בארץ עמי. 27. וחיינו בדרך שהביאה אושר, 28. שלושים שנה חלפו מאז שעזבנו את ירושלים. 29. ושמרתי את רישום עמי עד לאותו זמן על הלוחות שיצרתי.
אז אמר לי ה’ אלוהים: עשה צלחות אחרות. עליך לחרוט עליהם דברים חשובים שאני רואה בהם בעלי ערך לטובת עמך. 31. לכן, כדי לציית למצווה של ה’, הלכתי ויצרתי את הלוחות שעליהם כתבתי את הדברים האלה. 32. וחרטתי את מה שמוצא חן בעיני אלוהים. אז אם עמי מרוצה מדברים של אלוהים, הם יהיו מרוצים ממה שכתבתי על הלוחות האלה. 33. אבל אם האנשים שלי רוצים לדעת פרטים על ההיסטוריה שלנו, הם יצטרכו ללמוד את הלוחות האחרים שלי. 34. מספיק לי לומר שארבעים שנה הגיעו לסיומם, וכבר היו לנו מלחמות ועימותים עם אחינו.
