הקדמה
זהו אותו רשומה שנבואה עליה.מקל יוסף ביד אפרים הוא טקסט ישראלי קדוש מתקופת בית המקדש הראשון, שנכתב על ידי משפחה נבואית משבט יוסף שברחה מירושלים בשנת 601 לפנה”ס, לפני חורבן בבל. יהוה הוביל אותם שנים במדבר ולבסוף הביא אותם “מעל החומה” ליבשת אמריקה, בקיום ברכתו האחרונה של יעקב ליוסף (בראשית מט, כב).אלף שנים בנו ישראלים עתיקים אלה את תרבותם, נלחמו מלחמות, שירתו את אלוהי ישראל ושמרו רשומות קדושות. כאשר תרבותם הסתיימה בחורבן (בשנת 420 לספירה), הנביא האחרון שלהם, מורוני, הטמין רשומה זו באדמה, כדי שתצא לאור בעתיד ותתחיל את שיקום ישראל המפוזר לתפארתו הקודמת, כפי שנבואה.זהו המסמך המשיחי/עלייה השמימית העברי היחיד הקיים שלא הושפע מסבכים עם בבל, יוון או רומא, משום ששומרי הרשומה עזבו את ירושלים ואת חצי הכדור המזרחי לפני הגלות הבבלית. זהו הטקסט היהודי העלייה השמימית הישיר והנשגב ביותר הקיים.
גילוי ראשוני ופרסום הטקסטבשנת 1820 לספירה, אלוהי ישראל קרא לנביא להתחיל את עבודת השיקום שנבואה עליה זה זמן רב. כאשר נגלה לנביא ההוא, יוסף בן יוסף (ג’וזף סמית’ ג’וניור), הוא הכריז על שחיתות כל הדתות הנוצריות ועל כוונתו לשקם את עמו הברית. בראש השנה תקפ”ח (1827 לספירה), יוסף קיבל את הרשומה העתיקה הזו ממלאך במקום שבו היא נקברה במשך יותר מ-1400 שנה. יוסף קיבל כוח אלוהי ואמצעים לתרגם את הטקסט העתיק ולפרסמו לעולם.יוסף בן יוסף פרסם תחילה את הטקסט לקהל גויי, באנגלית מיושנת, תחת כותרת שונה. כפי שקרה עם התנ”ך, כנסיות ומוסדות גויים ניסו לתבוע את הספר כשלהם, להרוויח ממנו ולהשתמש בו כדי להמיר נפשות – הכול תוך כישלון מוחלט להעריך את מחבריו, מטרתו, מסריו או ייעודו (ראה 2 נפי יב, ח). למידע נוסף על הטקסט שפורסם לראשונה, ראה את הנספחים בסוף הספר הזה.אף על פי שהטקסט עצמו מודה כי הוא ישכנע כמה מעטים מן הגויים להאמין באלוהי ישראל, המוקד העיקרי של הטקסט מכוון אל השרידים המפוזרים של בית ישראל, עם המטרה המוצהרת לשקם את ידיעת בריתות יהוה ולאסוף את עם יהוה, כהכנה לזמן המשיח.
בית ישראל, עם ישראל ומקל יוסףשלוש דתות עולמיות מרכזיות טוענות לאברהם כאב האבות. היהודים והנוצרים מכירים גם בבנו של אברהם, יצחק, ובנכדו יעקב כיורשי הברית של יהוה. יעקב שונה שמו לישראל ונולדו לו שנים-עשר בנים שהפכו ל”שנים-עשר השבטים” או “בית” ישראל. הטקסטים של כל דת אברהמית מתעדים את סיפורו של הבן השני הצעיר ביותר, יוסף, שנמכר לעבדות במצרים על ידי אחיו ולאחר מכן הציל את כל משפחת ישראל מרעב מכלה.משפחת ישראל התפזרה בסופו של דבר ברחבי העולם. רובם איבדו את זהותם ואת הקשר לישראל, פרט לשבט יהודה, שעל שמו נקראים היהודים. עמידותו והקרבה של שבט יהודה במשך אלפי שנים שמרו על טקסטים קדושים, מסורות והוראות החוזרות עד לאבות האומה. אף על פי שהיהודים הם רק אחד משנים-עשר השבטים, שמם עצמו הפך לשם נרדף לישראל.השבטים ה”אבודים” הנותרים אינם יודעים את זהותם, אף על פי שהם נושאים את דם אברהם, יצחק ויעקב. הנבואה מבשרת על שיבתם העתידית למשפחת ישראל ולארצות המובטחות. מלאכי ניבא כי אליהו יבוא להשיב את לב הבנים על אבותיהם (מלאכי ג, כג–כד [ד, ה–ו]). טקסט זה נשלח ברוח אליהו, כחלק ממשימה זו. מטרתו להשיב את לב כל משפחת ישראל, לא רק אל בריתות אברהם, יצחק ויעקב, אלא גם אל המשיח שיבוא.גם תומכי המדינה המודרנית של ישראל וגם מתנגדיה מכירים בהקמתה ובצמיחתה כתופעה חסרת תקדים בהיסטוריה העולמית. הספר שאתה קורא כעת מנבא באומץ עתיד לישראל מעבר לכל מה שיכול היה מישהו ללא רוח הנבואה לחזות. השרידים המפוזרים שעדיין נושאים את דם ישראל יתחברו בדרך ייחודית למסר שלו.ישעיהו בעל משמעות מיוחדת בטקסט זה ומצוטט בהרחבה על ידי הנביא-הסופר הראשון, נפי. זאת בשל מעמדו הייחודי של ישעיהו כחוזה שראה וניבא על ימינו אנו. מומלץ לשקול את חומרי ישעיהו לאור ההסברים הניתנים בטקסט זה.
הבטחה לקוראהדרך
היחידה לדעת את אמיתות הרשומה הזו היא לבחון אותה בעצמך. אתה מוזמן ללמוד את תוכן מקל יוסף ולנסות על פי בקשתו של מורוני, הנמצאת בפרק האחרון:הִנֵּה אֲנִי מְעוֹדֵד אֶתְכֶם כִּי כַּאֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אִם חָכְמָה בְּעֵינֵי אֱלֹהִים שֶׁתִּקְרְאוּ אוֹתָם, תִּזְכְּרוּ כַּמָּה רַחוּם יְהוָה הָיָה לִבְנֵי אָדָם, מִבְּרִיאַת אָדָם וְעַד הָעֵת שֶׁתְּקַבְּלוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְתַהְגּוּ בָּהֶם בְּלִבְּכֶם. וְכַאֲשֶׁר תְּקַבְּלוּ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֲנִי מְעוֹדֵד אֶתְכֶם שֶׁתִּשְׁאֲלוּ מֵאֱלֹהִים הָאָב הָאֵל הַנֶּצַח, בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ, אִם אֵין הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֱמֶת. וְאִם תִּשְׁאֲלוּ בְּלֵב כָּנוּן, בְּכַוָּנָה אֲמִתִּית, בֶּאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ, וְהוּא יְגַלֶּה לָכֶם אֶת אֲמִתּוּתָם בְּכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וּבְכֹחַ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ תּוּכְלוּ לָדַעַת אֶת אֲמִתּוּת כָּל הַדְּבָרִים. (מורוני י, ב)אֱלֹהִים, אֲשֶׁר אֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁקֵּר, יְקַיֵּם אֶת דְּבָרוֹ.