- אני, אומני, הורה לי על ידי אבי ירום לכתוב מעט על הלוחות הללו כדי לשמר את שושלתנו. 2. לכן אני רוצה שתדעו שנלחמתי הרבה עם החרב במהלך חיי כדי למנוע מעמי, הנפיתים, להוביס על ידי אויביהם, הלמניטים. אבל אני עצמי אדם רע — לא שמרתי על חוקי ה’ ומצוות כפי שהייתי צריך.
- כעת עברו 276 שנים; והיו לנו תקופות רבות של שלום ותקופות רבות של מלחמה וטבח קשות. לזמן קצר, 282 שנים הגיעו לסיומן; ושמרתי על הצלחות האלה, צייתתי למצוות אבותיי. ואז העברתי אותם לבני אמרון, וסיימתי שם.
- עכשיו אני, אמרון, כותב את הדברים המעטים שאני מוסיף לספרו של אבי. 5320 שנים חלפו, ורוב הניפים נהרגו. 6. כי ה’ — לאחר שהוביל אותם מארץ ירושלים והגן ושמר עליהם מליפול לידי אויביהם — לא יאפשר למילים שאמר לאבותינו לא להתברר כנכונות, אף שאמר שככל שלא תשמרו את מצוות שלי, לא תצליחו בארץ. 7. לכן ה’ העניש אותם לפי צדקו. ובכל זאת, הוא חס על הצדיקים, כדי שלא ימותו, והציל אותם מאויביהם. 8. והעברתי את הצלחות לאחי כימיש.
- עכשיו אני כימיש אכתוב את הדברים הבודדים שאוסיף באותו ספר כמו אחי. למעשה, צפיתי בדברים האחרונים שכתב כשכתב אותם בכתב ידו; והוא כתב אותם ביום שבו מסר לי אותם. כך אנו שומרים את התיעוד — לפי מצוות אבותינו. וכך אני מסיים.
- אני, אבינדום, בנו של כמיש. חוויתי מלחמות וסכסוכים רבים בין עמי, הנפיתים והלמניטים. ולקחתי חיים רבים של למניטים בחרבי תוך כדי הגנתי על עמי. 11. רשומות העם הזה חרוטות על לוחות, אותם המלכים מחזיקים מדור לדור. ואני לא יודע על שום התגלות או נבואה אחרת חוץ ממה שנכתב. לכן מה שנכתב מספק. וכך סיימתי.
- אני אמלקי, בנו של אבינדום. אספר לך משהו על מוסיה, שמונה למלך על זרחמלה. האדון הזהיר אותו לברוח מארץ נפי — וכל מי שהיה מוכן להשיב לקול ה’ גם הוזהר ללכת איתו אל המדבר. 13. ועשה כפי שציווה עליו האדון, וכל מי שרצה להיענות לקול ה’ הלך אל המדבר. הם הובלו על ידי דרשות ונבואות מתמשכות, וזכו לנזיפה מתמדת על ידי דבר אלוהים. הם הובלו דרך המדבר על ידי כוחו, עד שירדו לארץ שנקראה זרחמלה. 14. שם גילו עם שנקרא עמו של זרחמלה. כעת עם זרחמלה שמחו מאוד וגם זרחמלה, כי ה’ שלח את עם משה עם לוחות פליז המכילים את רישום היהודים.
- משעיה גילה שעם זרמלה עזב את ירושלים בזמן שצדקיהו, מלך יהודה, נלקח בשבי לבבל. 16. הם עברו במדבר והובאו ביד ה’ מעבר לים אל הארץ שבה מצא אותם משעיה; והם חיו שם מאז הגעתם. 17. כשמשה גילה אותם, הם היו רבים מאוד. למרות זאת, היו להם מלחמות רבות ועימותים חמורים ונרצחו מדי פעם בחרב. השפה שלהם הפכה מושחתת, והם לא הביאו איתם שום רשומות. בנוסף, הם הכחישו את קיומו של בוראם, ומוסיה ועמו לא יכלו להבין אותם. 18. אבל מוסיה לימד אותם להבין את שפתו. לאחר שלמדו את שפת מוסיה, זרחמלה נתן את שושלת אבותיו מהזיכרון; וזה כתוב, אבל לא בלוחות האלה.
- עמו של זרחמלה ועם משה התאחדו, ומוסיה התקבל למלכם. 20. בתקופת שלטונו של מוסיה, הובאה אליו אבן גדולה עם חריטות, והוא תרגם את החריטות לפי מתנת אלוהים וכוחו. 21. הם סיפרו על אדם בשם קוריאנטומר ואנשיו שנשחטו. קוריאנטומר זה התגלה על ידי עמו של זראהמלה והוא חי איתם תשעה חודשים. 22. האבן גם הזכירה את אבותיו של קוריאנטומר — שהקדומים ביותר הגיעו מהמגדל כאשר האדון בלבל את שפת העם. אך צדק האדון הביא לפסקי דין חמורים עליהם, ועצמותיהם נפלו פזורות בארץ צפונה.
- נולדתי בימי משיה, וחייתי לראות את מותו; ובנימין, בנו, שולט כעת במקומו. 24. בתקופתו של המלך בנימין ראיתי מלחמה רצינית וטבח עצום בין הנפיתים ללמניטים. אך הנפיים זכו בניצחון גדול עליהם, והמלך בנימין גירש אותם מארץ זרחמלה.
- הזדקנתי. ומכיוון שאין לי צאצאים ומכיוון שאני יודע שהמלך בנימין הוא אדם צדיק לפני ה’, לכן אעביר לו את הלוחות האלה, וקורא לכל האנשים לבוא אל אלוהים, קדוש ישראל, ולהאמין בנבואות, בהתגלות, בשירות המלאכים, במתנת הדיבור בלשונות ולתרגם שפות, וכל מה שטוב. כי כל הטוב בא מה’, וכל רע מגיע מהמאשים. 26. כעת, עמי היקרים, אני רוצה שתבואו אל המשיח, שהוא קדוש ישראל, ותשתתפו בגאולתו ובכוח הגאולה. בואו אליו, הציבו את כל נשמתכם כמנחה לו, המשיכו לצום ולהתפלל, והתמידו עד הסוף. וכאשר ה’ חי, תיושע.
- עכשיו ברצוני לומר מעט על קבוצה גדולה של אנשים שיצאו למדבר כדי לשוב לארץ נפי, כי היו רבים שרצו להתיישב בארץ אבותיהם. 28. לכן הם נסעו אל המדבר. ומכיוון שמנהיגם היה אדם חזק, חזק ועקשן, הוא התחיל סכסוך ביניהם. כולם פרט ל-50 נהרגו במדבר — הניצולים חזרו לזרחמלה. 29. לאחר מכן לקחו מספר רב של אחרים ויצאו שוב אל הפרא. 30. גם לי היה אח שהלך איתם, ולא שמעתי עליהם מאז שהם עזבו. עכשיו אני עומד למות, והצלחות האלה מלאות, אז סיימתי עם זה.
Ameni
Hebrew Only