יעקב דיבר עם עמי באותו זמן. עם זאת, אני רק גרמתי לדברים האלה להיכתב, ואני מרוצה ממה שכתבתי.
עכשיו אכתוב עוד מהמילים של ישעיהו כי נשמתי מוצאת נחמה במילותיו. איישם את דבריו על עמי ואתיעד אותם לכל צאצאי, כי הוא באמת ראה את גואלי, כפי שראיתי אותו. 3. ואחי יעקב גם ראה אותו, כמו שאני ראיתי אותו. לכן אכריז את דבריהם לצאצאי כדי להראות להם שמילותיי אמת. אלוהים אמר: אאשר את דברי בעדות משלושה עדים. עם זאת, אלוהים שולח עדים נוספים, ומבסס את האמת של כל דבריו. 4. אני מוצא שמחה גדולה להראות לעמי את האמת על בוא המשיח, ותורת משה ניתנה למטרה זו. וכל מה שניתן לאדם על ידי אלוהים מראשית העולם מנבא עליו. 5. אני גם שמח מאוד בבריתות ה’ שנערכו לאבותינו; כן, נפשי מתענגת על חסדו, צדקו, כוחו ורחמיו; ובתוכנית הגדולה והנצחית לגאולה מהמוות. 6. אני שמח מאוד להראות לעמי שאם לא יבוא המשיח, כל האנושות תלך לאיבוד. 7. כי אם אין משיח, אין אלוהים. ואם אין אלוהים, אנחנו לא קיימים כי לא יכלה להיות בריאה כלשהי. אבל יש אלוהים והוא המשיח, והוא בא בזמן שנקבע לו.
כעת אני כותב כמה מדבריו של ישעיהו, כדי שכל אחד מעמי שיראה את המילים הללו יוכל להרים את ליבו ולשמח עבור כל האנושות. הנה המילים; אתם יכולים לקשר אותם לעצמכם ולכל האנושות.
נבואת ישעיהו בן אמוז, על יהודה וירושלים:
בימים הבאים יעמוד הר בית האדון ללא שינוי מעל ההרים, וינשא מעל הגבעות, וכל האומות יביטו בו בשמחה. 3. ורבים ילכו ויאמרו: בואו, נעלה להר ה’, אל בית אלוהי יעקב, שילמד את דרכיו ונלך בדרכיו. כי ההוראה תצא מציון ודבר ה’ מירושלים. 4. כך הוא ימשול על האומות ויסדר עניינים בין אנשים. והם יחליפו את החרבות שלהם במחרשות ואת החניתות שלהם בכלי גיזום; אומה לא תיקח חרב נגד אומה, היא לעולם לא תחווה מלחמה שוב.
הו בית יעקב! בואו כולכם ונלך באור ה’, כי נטשתם בדרך הנכונה. 6. הו בית יעקב! הם אימצו את המנהגים מהמזרח, ואת חיזוי העתידות כמו הפלשתים, והם שופעים במנהגים זרים. 7. ארצם מלאה בכסף וזהב, אין סוף לאוצרותיהם. האדמה שלהם גם מלאה בסוסים, אין סוף למרכבות שלהם. 8. וארצם מלאה בפסלים; הם משתחווים למעשי ידיהם, מה שעשו אצבעותיהם. 9. אך האנושות תושפה, ובני התמותה יושפלו — הו אל תסלח להם!
אתם הרשעים, התחבאו עמוק בסלע וקברו את עצמכם באדמה לפני פחד ה’ והוד מלכותו! 11. רק ה’ יתרומם באותו יום. 12. כי אדון הצבאות תכנן יום נגד כל הגאים והיהירות, נגד כל מי שחושב שהוא נבחר; והם יופלו. 13. יבוא יום ה’ נגד אלה שפועלים כארזי לבנון, גבוהים וגאים וכמו אלוני בשן, 14. נגד ההרים הגבוהים, והגבעות הגבוהות, ונגד כל האומות השחצניות, 15. וכל מחסום הגנה, וכל חומה מגודרת, 16. וכל ספינות טרשיש וספינות ים אחרות. 17. כי יהירות האנושות תשפל וגאוותם תיפול, ורק ה’ יתרומם ביום ההוא. 18. וכל הפסלים ייעלמו. 19. הם יפחדו במערות הארץ, כי יראת ה’ תמלא אותם באימה, והוד מעלתו יכבוש את הארץ. 20. באותו זמן, האנושות תשליך את פסלי הכסף והפסלים מזהב, אותם עבדו, למקומות שבהם נמצאים חפרפרות ועטלפים, 21. ואז להסתתר בפתחי הסלעים ובקניונים הבודדים; כי פחד ה’ ימלא אותם באימה, והוד מעלתו יכבוש את הארץ. 22. תפסיקו להאדיר את האנושות, שיש לה רק נשימה בנחיריה, למה יש להעריץ אותם?
צפו בכך קורה: ה’, אדון הצבחות, לוקח מירושלים ומיהודה את דברו, את הקולות המושפעים והמצוות של הישועה, 2. הנביא והנביאה, הכהן והכוהנת, חכמה מהיועצים, 3. ידע מהמורה, והם יישארו בלי זהירות, תובנה והבנה. 4. הוא ייתן לבנים שלהם להנהיג אותם, התינוקות ישלטו בהם. 5. העם ידכא זה את זה, כולם מתעללים ברענו. צעירים יתעללו בקשישים, וחסרי מעמד יתעללו במכובדים. 6. כאשר אדם יתפוס את אחיו בבית אביו ויגיד: לפחות יש לך גלימה, אתה מוביל אותנו ומוציא אותנו מההריסות האלה — 7. אבל הוא יתנגד, ויאמר: אין לי תרופה, כי בבית שלי אין לי אוכל או בגדים; אל תחשוב שאני יכול להיות השליט שלך. 8. ירושלים מתנדנדת ויהודה נפלה כי מה שהם אומרים ומה שהם עושים נלחמים באדון, מתנגדים לו מול נוכחותו המפוארת. 9. המבט על פניהם מראה את המרדנות שלהם, הם צועדים וחוגגים חטאים כמו סדום, והם לא מסתירים זאת. אוי להם, כי הם גרמו לעצמם אסון. 10. אמור לצדיקים שיהיה להם טוב, כי יינצלו על צדקם. 11. אוי לרשעים, כי המרד שלהם ייגמר.
ולגבי עמי, הצעירים מדכאים אותך, נשים טיפשות שולטות בך. הו עמי, אלה שמובילים אתכם מביאים אתכם בלבול ומרחיקים אתכם מדרכי. 13. ה’ קם להכריז על משפטו על העם. 14. ה’ יאשים את הזקנים והמנהיגים של עמו, ויכריז: אתם אלה שהרסתם את כרמי ולקחתם את רכוש העניים לבתים שלכם. 15. איך אתה מעז לעשות את זה? מדוע אתה מוחץ את עמי ומכה את העניים בפנים, דורש אדון אלוהי הצבאות. 16. האדון מוסיף: נשות ציון יהירות, צועדות עם אפן באוויר, מפלרטטות עם עיניים נודדות, צועדות עם ירכיים מתנדנדות, מרעישות צמידים על קרסוליהן, 17. לכן ה’ יכסה את ראשיהם בפצעים וגלדים, וה’ יהפוך את הנשים האלה מציון לקרחות. 18. ביום ההוא, ה’ יפשיט את בגדי היפה שלהם, יקרע את העגילים, הצמידים, התכשיטים האסטרולוגיים, 19. שרשראות, צעיפים וצמידי הקמע, 20. הפאות ותוספות השיער, הקרסוליים, החגורות, הבשמים והריחות, 21. טבעות האחווה, וטבעות האף, 22. שמלות הערב, פרוות ותיקים, 23. המראות שלהם, תחתוני פשתן, תחרה וצעיפים. 24. ואז, במקום בושם יהיה ריקבון; ובמקום חגורה, חבל; ובמקום שיער מסודר, קרחת; ובמקום בגדים יקרים, תיק ישן; צלקות במקום יופי. 25. אנשיהם ייפלו בקרב, ואלו שבשיא חייהם ימותו במלחמה. 26. ורחובותיה יתמלאו בבכי ואבל, והיא תשב חסרת כל על הקרקע.
ביום הבא, שבע נשים ישמרו על סמכות הכהונה של גבר ויאמרו: אנחנו עצמאיות; אך נקרא בשם המשיח שלנו בטבילה, כי המשיח מסיר את חטאינו.
ביום הזה עם ה’ יטהר וישקף את כבודו, יופי הארץ יגרום לשורדי ישראל להיות אסירי תודה וצנועים. 3. ואלו שנותרו בציון והשורדים בירושלים ייקראו קדושים, כל מי ששמו רשום בין החיים בירושלים 4. לאחר שה’ ישטוף את טומא בנות ציון ויסיר את הדם שמכתם את ירושלים במשפטו, תוך שימוש באש כדי להוציא את הרשעים. 5. וה’ יקים ענן זוהר ביום ועמוד אש בלילה מעל המקדש ומקום המפגש בהר ציון; ותפארת ציון תהיה הגנה, כי איש לא יעלה להילחם בציון כי הוא מפואר ונורא ואיננו יכולים לעמוד מולה. 6. ויהיה חופה שתגן על ציון מפני בצורת וסערות, כדי ליצור מחסה לעם אלוהים.
הרשו לי לשיר שיר לאהובתי, על הכרם שלו: לאהובי היה כרם על גבעה פורייה. 2. והוא גידר אותו, פינה את הסלעים, שתל בו את הגפנים הטובות ביותר, ובנה בו מגדל שמירה, וגם התקין מכבש יין. והוא ציפה שהיא תניב ענבים טובים, אבל היא גידלת ענבים גרועים. 3. ועכשיו, עמי ירושלים ובני יהודה, שפטו ביני לבין כרמי. 4. מה עוד אפשר היה לעשות עבור הכרם שלי ממה שעשיתי עבורו? כשציפיתי שהוא יניב ענבים טובים, למה הוא ייצר רק ענבים רעים? 5. עכשיו אגיד לך מה אעשה לכרם שלי: אקח את הגדר המגנה ואשאיר אותה להיהרס, ואשבור את החומה ואאפשר לה להידרס; 6. ואני אעשה אותה לשממה; לא גוזמת ולא מעובדת, אבל יגדלו שם עשבים וקוצים. אני גם אצווה לעננים לא לרדת עליו. 7. כרם אדון הצבא הוא בית ישראל, ועם יהודה הוא גפמו. והוא חיפש משפט, אך ראה אלימות; למען צדק, אך ראה רק עוולה.
אוי לכם שבונים בית לבית עד שהכל צפוף ועדיין חיים מבודדים במקום. 9. אדון הצבאות אמר ישירות באוזני: באמת משפחות רבות יהפכו לשוממות, ואחוזות יפות יינטשו. 10. כרם של עשרה דונם בקושי יפיק שישה גלונים של יין, ו-360 פאונד של זרעים יניבו רק 36 פאונד של דגן.
אוי לאלה שקמים מוקדם בבוקר כדי להתחיל לשתות וממשיכים עד הלילה כשיכורים עלובים. 12. הם מאזינים למוזיקה רועשת ומשתכרים במסיבות שלהם, אך אינם מכבדים את עבודת ה’, ואינם חושבים על בריאתו. 13. לכן אגלה את עמי כי אין להם הבנה, והמנהיגים שהם מכבדים עכשיו ימותו מרעב, ותומכיהם ימותו מצמא. 14. לכן המוות יטרוף אותם, יאכל את מנהיגיהם, פשוטי העם, המסיבנים והסלבריטאים. 15. והיהירים יושפלו, והעשירים ייכנסו לעוני, ויכרחו להשתחוות; 16. אך אדון הצבאות יכבד בזכות משפטו, ומעשיו יובנו כנכונים. 17. אז הכבשים ירעו בארץ הנטושה שלהן, והבקר יתגורר בהריסותיהם.
אוי לאלה שמושכים חטא בחבלי רמאות, ועוול בכבלים חזקים, 19. שאומרים: תן לאלוהים למהר; עשה את מעשיו עכשיו כדי שנוכל לראות אותו; ותן לתוכניות הקדוש של ישראל לבוא לעינינו, כדי שנוכל לראות זאת מתרחש.
אוי לאלה שקוראים לרע טוב וטוב רע, הקוראים לחושך האור וקוראים לאור את החושך, הקוראים למר המתוק ולמתוק למר.
אוי לאלה שמאמינים בחכמים ורואים עצמם חכמים.
אוי לאלופי השתייה ולברמנים המיומנים, 23. שלוקחים שוחד מהאשמים, ומכחישים צדק לחפים מפשע. 24. לכן, כמו שהאש צורכת קש, ודשא יבש נדלק, שורשיהם יירקבו וצאצאיהם יתפרקו לאבק, כי דחו את תורת ה’ הכל-יכול והתעלמו מדברי הקדוש של ישראל. 25. לכן זעמו של ה’ התעורר כלפי עמו, ולכן הוא הכה ועניש אותם. והאדמה רעדה, וגופות נערמו ברחובות. למרות זאת, כעסו נשאר, ושליטתו על הכל נשארת שלמה.
והוא יניף דגל לעמים הרחוקים, וישרוק שיבואו מקצה הארץ. כאן הם חוזרים, במהירות ובמהירות; אף אחד מהם לא יהיה עייף או יתקשה; 27. אף אחד מהם לא ישן או ישן; אין חגורה משוחררת, ורצועת הסנדל לא נשברת; 28. חיציהם מחודדים, וכל הקשתות מוכנות, ופרסות סוסיהם נראות כמו צור, וגלגליהם מסתובבים כסערה, הם שואגים כמו אריה. 29. הם רועשים כמו אריות צעירים; הם ישאגו כמו חיות פרא, יתפסו את טרפם, וייקחו אותו משם ואף אחד לא יוכל להציל אותם. 30. וביום ההוא, הם ישאגו עליהם כמו התנגשות הים; ואם מביטים בארץ, יש חושך גדול ואבל, והשמש תחבוי מאחורי העננים.
