ספר אנוס

  1. אני אנוס כיבדתי את אבי כי הוא לימד אותי לקרוא ולהבין את שפתו, וזה אפשר לי להיות מונחה ומתוקן על ידי האדון. מי ייתן ושם אלוהים יברך על כך. 2. אספר לכם על המאבק שהיה לי עם אלוהים לפני שקיבלתי סליחה על חטאיי. 3. הלכתי לצוד בעלי חיים ביער, והלקחים ששמעתי לעיתים קרובות מאבי על חיי נצח ושמחת הקדושים שקעו עמוק בלבי, 4. ורציתי את זה עד נשמתי. לכן כרעתי ברך לפני בורא שלי וזעקתי אליו בתפילה עוצמתית בקריאה לנשמתי. התפללתי אליו כל היום. כשהלילה הגיע, המשכתי להתפלל בקול כדי למשוך את תשומת לב השמיים. 5. ואז קול הגיע אליי ואמר: אנוס, חטאיך נסלחו, ואתה תתברך. 6. ומכיוון שידעתי שאלוהים לא יכול לשקר, לא הרגשתי אשמה נוספת. 7. ואז שאלתי: אדוני, איך זה קרה? 8. והוא השיב: בגלל אמונתך במשיח, שלא שמעת או ראית לפני כן. בעוד שנים רבות הוא יגלה את עצמו כאדם. המשיכי, האמונה שלך הפכה אותך לשלם.
  2. כששמעתי זאת, התחלתי לדאוג לרווחת אחיי ואחיותיי הנפית; ולכן התפללתי מכל הלב לאלוהים עבורם. 10. בזמן שעבדתי כך ברוח, קולו של ה’ חזר למחשבותיי, ואמר: אברך או אעניש אותם לפי חריצותם בקיום מצוותיי. נתתי להם את הארץ הזו, והיא ארץ קדושה; ואני אקלל אותו רק בגלל עוול. לכן אברך או אעניש את עמך כפי שאמרתי, ואפיל את חטאיהם עם עצב על ראשם. 11. ואחרי ששמעתי את המילים האלה, אמונתי באדון לא התערערה. והתפללתי אליו בעוצמה רבה יותר עבור אחיי ואחיותיי הלמניטים.
  3. לאחר שהתפללתי והבעתי את דאגותיי בחריצה, אמר לי ה’ : אענה לבקשתך בגלל אמונתך. 13. עכשיו זה מה שביקשתי ממנו: שאם יתברר שעמי הנפיים נפלו לעוול ויושמדו, אבל הלמניטים לא יושמדו, שה’ אלוהים ישמור תיעוד של עמי הנפית בטוחים, גם אם זה נעשה בכוחו, כדי שזה יוכל להתגלות בעתיד עבור הלמניטים. אז אולי הם יוכלו ללמוד ולהינצל. 14. כי כיום המאבקים שלנו להשיב אותם לאמונה האמיתית היו חסרי תקווה. הם נשבעו בכעס שאם אפשר, יהרסו את הרשומות שלנו, אותנו ואת כל המסורות שהועברו אלינו על ידי אבותינו.
  4. מכיוון שידעתי שה’ אלוהים מסוגל לשמר את רשומותינו, התפללתי אליו שוב ושוב, כי הוא אמר לי: כל דבר שתבקש באמונה, בשם המשיח, באמונה שתקבל, תקבל אותו. 16. והייתה לי אמונה והתפללתי לאלוהים שישמור על הרשומות. הוא כרת איתי ברית שיספק אותם ללמניטים כשיחליט שזה הזמן הנכון. 17. ידעתי שזה יקרה לפי הברית שהוא עשה; אז נשמתי הייתה בשלום. 18. אז אמר לי ה’: גם אבותיך ביקשו ממני לעשות זאת. וזה ייעשה עבורם לפי אמונתם, כי אמונתם הייתה כמו שלך.
  5. עכשיו חזרתי אל הניפיים, נבאתי על מה שיבוא ומעידה על מה ששמעתי וראיתי. 20. אני אומר לכם שהנפיים ניסו בכנות להשיב את האמונה האמיתית ללמניטים באלוהים, אך מאמצינו היו חסרי טעם. השנאה שלהם הייתה קבועה, והם לא יכלו לשנות את השקפתם המושחתת, ולכן הפכו לעם לא מתורבת ופראי, שהיה להוט להרוג ועסוק בעבודת אלילים וטוהמה מוסרית, שאכל חיות טורפות, חי באוהלים, וחנה בטבע עם עור קצר קשור סביב מותניו וראשיהם מגולחים. המיומנות שלהם הייתה בקשת, להב וגרזן, ורבים מהם אכלו רק בשר נא. הם תמיד ניסו להרוג אותנו.
  6. הניפים עיבדו את האדמה וגידלו כל מיני דגנים ופירות, ועדרים גדולים — בקר מכל סוג, עזים, עזים בר וסוסים רבים. 22. והיו לנו הרבה נביאים, אבל העם היה עקשן וקשה לשכנוע. 23. שום דבר לא מנע מהם להשמדה, מלבד שפה ישירה וחד-משמעית, מטיפת ונבואות על מלחמות, סכסוכים והרס, והזכירה מתמדת למוות, לאורך הנצח ועל שיפוטי אלוהים וכוחו — כל זה מאיים עליהם כל הזמן לשמור אותם ביראת ה’ — אני אומר שלא היה דבר מלבד שפה בוטה וברורה, שיכול היה למנוע מהם להיהרס במהירות. כך הייתי מתאר אותם. 24. אני אישית חוויתי מלחמות בין הניפים ללמאניסטים במהלך חיי.
  7. ואז הזדקנתי. ועברו 179 שנים מאז שאבינו לחי עזב את ירושלים. 26. הבנתי שאמות בקרוב. כוחו של אלוהים השפיע עליי להטיף ולנבא לעם הזה ולהכריז על הדבר לפי האמת שבמשיח — ואני העדתי על כך כל חיי. זה היה חשוב לי יותר מדברים ארציים. 27. בקרוב אני הולך למקום מנוחתי, להצטרף לגואליי — ואני יודע שאנוח בו. אני שמח ביום שבו גופי התמותי יהפוך לאלמותי ואעמוד לפניו. אז אראה את פניו בשמחה, והוא יאמר: בוא אליי, מבורך; יש מקומות שהוכנו עבורך בממלכות אבי. אמן.